עשר המכות
 

על כל אחת מעשר המכות שאנו מזכירים, אנו מטפטפים טיפת יין בעזרת הזרת. בדרך כלל אנו מבינים זאת כמחווה סמלית להפחתת שמחתנו (שהרי אין שמחה אלא ביין), מתוך הכרה בסבלם של המצרים. אבל למען האמת, קשה לראות הטפת עשר טיפות מתוך ארבע כוסות כשקולה למותם של אלפי מצרים!




 
 

קחו נשימה עמוקה והתבוננו בחייכם שלכם. האם יש מישהו ששילם בסבלו כדי שתוכלו להיות כאן היום, חיים את חייכם במציאות של חירות, במקום שבו בחרתם להיות?

קודם כל, סבלו האימהות שלנו, את עול ההיריון ואת כאב הלידה.

אם אנו בכורים, ייתכן שלידתנו, המשמחת כשלעצמה, הביאה קץ לתקופת החירות של הורינו כזוג צעיר. ייתכן שקיומנו הפעוט הפיל עליהם מכה כלכלית, או יצר לחץ על יחסי הזוגיות (מכת בכורות). מרגע זה, במשך ימי חיינו, המשכנו לגרום כאב: גרמנו כאב לאחינו ואחיותינו, גרמנו סבל לבני זוגנו, לאלו שאנו עדיין חיים לצדם ועוד יותר מכך לאלו שעזבנו משום שהיינו חייבים לעשות זאת, כדי לחיות את חיינו בדרך הנכונה לנו. גם על ילדינו הבאנו כאב, אפילו אם רק טובתם היא שעמדה לנגד עינינו!

 

 
 ומה באשר לכאב שאנו מכאיבים לאדמה? והסבל שאנו גורמים לעצמנו? חלק מן הכאב הזה נגרם באופן מודע; חלק – באופן בלתי מודע. נראה שאי אפשר לצאת ממצרים בלי לגרום כאב למישהו: כמו בלידה, כמו בגירושין. אין פירוש הדבר שאנו אנשים אכזריים או שאנו רוצים להכאיב בזדון. ליציאת מצרים ולכניסה לארץ ישראל יש לפעמים מחיר במטבעות של סבל. אנו חייבים להכיר בכך שלכל צעד במסע הגדילה הרוחני יש מחיר, ולפעמים מישהו אחר משלם את מחיר הצמיחה שלנו.

פִתחו את לבכם והכירו באמת.
 
   



 

ד"ר מיכאל קגן, מתוך ספרו: בין אי-סדר לסדר- חווייה הוליסטית לליל הסדר.




Back to Top  |  Site Map    NavaTehila@gmail.com  |  אור סנדרוביץ', רכזת, 054-5621174